בזמן שהשיח הציבורי התמקד בשאלת ההצתות, הפערים האמיתיים נותרו ללא מענה: מחסור בכוח אדם ובציוד כבאות, עיכובים בהקמת אזורי חיץ, היעדר תוכניות הגנה ברשויות המקומיות ואי־יישום של היערכות לאומית למשבר האקלים והשלכותיו. שנה לאחר מכן, הציבור עדיין חשוף לאותם סיכונים.

שנה חלפה. ישראל נמצאת בעיצומו של קיץ 2026. רוב הכשלים שנחשפו באסון נותרו ללא מענה.
דוח גרינפיס "מה בוער 2026" חושף פער מדאיג בין המענה המערכתי שניתן לאחר אסון הכרמל לבין המענה המוגבל שניתן לאחר שריפות 2025.
מערך הכיבוי עדיין לא ערוך
מערך הכבאות סובל ממחסור חמור בכוח אדם, בכלי רכב ובתחנות כיבוי, ואינו ערוך באופן מלא אפילו לתרחיש הייחוס הלאומי משנת 2018.
אזורי חיץ מתקדמים באיטיות
מתוך 20 אזורים שנכללו בפיילוט הממשלתי, הוקמו עד אוקטובר 2025 חמישה בלבד, ללא תקצוב מלא להקמה ולתחזוקה.
רשויות מקומיות ללא היערכות
חלק ניכר מהרשויות המקומיות עדיין אינן מחזיקות בתוכניות הגנה מספקות מפני שריפות.
אין היערכות לאומית מספקת למשבר האקלים
למרות החלטות ממשלה והתרעות חוזרות של גורמי מקצוע, ישראל עדיין אינה מיישמת תוכנית לאומית מקיפה להתמודדות עם שינויי אקלים ועם סיכוני שריפות.