חודש הצרכנות בעיצומו, והמחירים ואיתם הפיתוי – שוברים שיאים. אבל מאחורי המבצעים המפתים ברשתות הבגדים והמדפים עמוסי הבדים הצבעוניים, מסתתרת אמת עגומה.

אנחנו מפרסמים היום תחקיר חדש ומטלטל, שחושף את ההטעיה מאחורי מערכת ״מיחזור״ הבגדים בישראל, כחלק ממערך בינלאומי המאפשר לתאגידי האופנה להמשיך לפעול ולקדם את מודל ״האופנה המהירה״ ולהעלים מעיני הציבור את המפגעים של התעשייה, המבוססת על ייצור יתר, ניצול מחפיר וזיהום אינטנסיבי.
במסגרת התחקיר חיברנו 24 תגיות ניטור GPS על בגדים משומשים במצב טוב ובעזרת מתנדבי גרינפיס הנחנו אותם במיכלי מיחזור בגדים, אשר פרוסים ברחבי ישראל. במשך 10 חודשים עקבנו אחר המיקום של הבגדים וחשפנו את המנגנון בו נשלחים רוב הבגדים למרכז מיון של חברת רוזניר באזור התעשייה "ברקן", ומשם לאפריקה, לכפרים פלסטיניים, או נעלמים. אף לא בגד אחד נמכר מחדש או מוחזר בצורה איכותית.

התחקיר חושף למעשה את השיטה, בה המשרד להגנת הסביבה נמנע לאורך שנים מלטפל בפסולת הטקסטיל בישראל, ומאפשר לחברות פרטיות לפעול בשמו ולהטעות את הציבור. התוצאה: פסולת הטקסטיל הישראלית ממשיכה לזהם את הסביבה, גם בישראל וגם בעולם, ללא כל פיקוח או רגולציה.
לקריאת כתבת התחקיר של שני אשכנזי במוסף כלכליסט

למה זה חשוב?
תעשיית האופנה המהירה העולמית נחשבת לאחת התעשיות המזהמות ביותר, והיא נשענת בין השאר, על ניצול עובדים וניצול כלכלי של מדינות הדרום הגלובלי. חלקה בפליטות גזי החממה העולמיות הולך וגדל עם השנים; זאת, לצד זיהום נרחב של מקורות מים ואדמה, שימוש עודף בכימיקלים מסוכנים, ניצול משאבים ויצירת תרבות של צריכת יתר, תוך שימוש נרחב במניפולציות שיווקיות. בשנים האחרונות, לצד הופעתן של חברות אופנה אולטרא-מהירות, כמו SHEIN, גם הולכת וגדלה תלותה של התעשייה בדלקי מאובנים עבור בדים סינתטיים זולים באיכות נמוכה.

התעשייה היא כידוע גם אחת מהתעשיות הנצלניות ביותר, ומבוססת על הפרה שיטתית של זכויות עובדים, ביניהם נשים וילדים, והעסקתם לעיתים בתנאים של עבדות מודרנית. אם לא די בכל אלה, בעשורים האחרונים, הפכה תעשיית האופנה את מדינות הדרום הגלובלי לפח הזבל, אליו מתנקזת מרבית פסולת הטקסטיל העולמית. זוהי, אם כך, השיטה המועדפת על יצרניות האופנה הזולה, שצריכות להתמודד עם ייצור היתר והשלכותיו – פשוט לתת למישהו אחר להתמודד עם הזבל שהן מייצרות.
התחקיר גם חשף כי בישראל אין כל פיקוח ממשלתי או מעקב על פסולת הטקסטיל. מערך איסוף הבגדים, אשר משווק לציבור כמקדם שימוש חוזר ומיחזור, הוא למעשה חלק מהרשת הגלובלית של העברת פסולת הטקסטיל לאפריקה. מערך זה מאפשר לחברות האופנה הבינלאומיות הגדולות להמשיך לדחוף ולשווק באופן אגרסיבי, כמויות בלתי נתפסות של בגדים חדשים לתוך השוק הישראלי, זאת מבלי לתת דין וחשבון, וללא כל יישום של עיקרון 'המזהם משלם', אשר מיושם בזרמי פסולת אחרים. כך יוצרת התעשייה מצג שווא בעיני הצרכן הממוצע, לפיו ניתן לצרוך ללא כל דאגה ולהסתמך על מערך מיחזור ושימוש חוזר, שלמעשה אינו קיים.

על המשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות באופן מיידי על פסולת טקסטיל
גרינפיס קורא למשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות באופן מיידי על זרם פסולת הטקסטיל, להקצות תקן שיהיה אחראי על כך ולהתחיל מיד באיסוף נתונים ובגיבוש מדיניות. יש להפסיק את הטעיית הציבור ולהתקדם לקראת שינויי עומק בכלכלת הבגדים בישראל הכולל קידום מודלים מעגליים לטיפול בבגדים משומשים והפחתה משמעותית בצריכת האופנה. השינוי הוא חיוני ואפשרי: באיחוד האירופי ובמדינות נוספות בעולם, עוסקים בכך בימים אלה, וזה בדיוק הזמן להתחיל להניע זאת גם פה בישראל.

תחקיר בלעדי של גרינפיס חושף מה קורה עם הבגדים שהשלכנו למכולות המיחזור.
אני רוצה לעשות משהו!
דיון
היי, לא בטוח שזה כל כך גרוע, בתנאי שבאפריקה או ברשות הפלסטינית מישהו לובש את הבגדים האלה . הבעיה שאני רואה שעושים מזה ביזנס, ומנצלים את תמימות הציבור שמנסה למחזר. הערת מערכת: לצערנו אלו לא בגדים שעוברים לשימוש חוזר. רובם מושלכים כפסולת בטבע.