קיץ 2021 היה קיץ גלובלי של אסונות: שטפונות והצפות היסטוריים בסין וגרמניה, כיפת חום אפוקליפטית מעל ארה"ב וקנדה, שיאי טמפרטורה במזרח אירופה, שריפות יער בלתי פוסקות בסיביר, צפון אמריקה, ברזיל, טורקיה, יוון וספרד, כשל יבולים ורעב במדגסקר, בצורות ומחסור במים ברחבי העולם. אם למדנו משהו מהקיץ הזה הוא שמשבר האקלים לא רק שקורה עכשיו, אלא גם שהוא הבעיה של כולנו – אפילו המדינות העשירות והמפותחות ביותר אינן חסינות בפני ההשלכות של התמכרותן רבת השנים לדלקים פוסיליים.
בעוד האסונות, הנזקים, הפליטים וההרוגים ממשבר האקלים הולכים ומתרבים, התעשייה הפוסילית – התעשייה הרווחית בהיסטוריה האנושית – יחד עם תעשיית החקלאות, התשתיות, גופים פיננסיים ובעלי ברית פוליטיים, פועלת להחלתו של שוק קיזוזי פחמן עולמי. למעשה, בינואר השנה נחשף כי מאחורי הקלעים, פועלות חברות ענק דוגמת אמזון, של ו-BP, שאינן יכולות להוציא את הזיהום מהתכניות העסקיות הנוכחיות שלהן, ליצירת סטנדרט גלובלי במסגרתו עשרות מיליארדי דולרים יעברו מחברות מזהמות לפרויקטים ירוקים. על פי גוף פרטי העוסק ברכישה ומכירה של נקודות קיזוז (Offset Credits), שוק זה עשוי להגיע עד סוף העשור לשווי של כ-50 מיליארד דולר.
לשלם כדי לזהם
אבל מה בין כספים העוברים ידיים ובין פעולה אמיתית להתמודדות עם מצב החירום האקלימי והאקולוגי שאנחנו נמצאים בו? ובכן, לא הרבה. העיקרון המרכזי העומד בבסיס רעיון קיזוז הפחמן מבקש דבר אחד בלבד – לאפשר לחברות המזהמות בעולם להמשיך בעסקים שלהן כרגיל. לשלם כדי לזהם. הרעיון עצמו אינו חדש – המונח "קיזוז פחמן" הוטבע כבר בשנות ה-70' כחלק מחוק אוויר נקי בארה"ב ותוכנית קיזוז הפחמן הראשונה החלה לפעול ב-1989 כאשר תחנת כוח פחמית חדשה בקונטיקט מימנה פרויקט ייעור בגוואטמלה.
ההגדרה המילונית של קיזוז פחמן אומרת כי "קיזוז פחמן מאפשר לחברה או אדם להפחית את רמות הפחמן הדו חמצני להן הם אחראים על ידי תשלום לחברה העוסקת בהפחתת כמות הפחמן בעולם". דוגמאות לכך אפשר למצוא במימון פרויקטים של ייעור, שיקום יערות או מערכות אקולוגיות, השקעה בחוות סולאריות, החלפת תנורי בישול מזהמים ועוד. בעוד שזה אולי נשמע טוב, בפועל – הפתרון למשבר האקלים אינו פשוט כל כך. הגנה על יערות ושיקום מערכות טבעיות הם כמובן חלק חיוני במאבק במשבר האקלים והמגוון הביולוגי אבל הם אינם מהווים תחליף להפחתה בפליטות הפחמן במקור.
הבעיה הגדולה של שוק קיזוזי הפחמן הוא לא הכסף המושקע בפרויקטים חשובים כמו שתילת עצים או התייעלות אנרגטית של קהילות מוחלשות, אלא העובדה שהוא לא מספק את הסחורה שהוא מבטיח – הפחתה בכמות פליטות הפחמן המגיעות אל האטמוספירה. במקום זה, קיזוזי הפחמן הם הסחת דעת מהפתרונות האמיתיים למצב החירום האקלימי והאקולוגי ובראשם סיום עידן הדלקים הפוסיליים, המקור העיקרי לפליטות גזי חממה המלהיטים את כדור הארץ. ענקיות זיהום כמו BP ושל, כמו גם חברות תעופה, משתמשות בשוק קיזוזי הפחמן כדי להמשיך עסקים כרגיל, תוך שהן מעבירות את האחריות לצרכן. הגדילה לעשות BP כשהוציאה ב-2004 את המחשבון האישי הראשון לטביעת רגל פחמנית, תוך שהיא גורפת רווח נקי של עשרות מיליארדי דולרים ממכירת נפט וגז.
עצים זה לא מספיק
חברות רבות, ביניהן תאגידי מדיה, טכנולוגיה ואנרגיה, נהנות להתהדר בתוכניות קיזוזי הפחמן שלהן מתוך מחשבה שזה גורם להן להראות מתקדמות מבחינה סביבתית, אפילו כאשר העסקים שלהם מתבססים באופן מוחלט על שריפת דלקים פוסיליים. שדות תעופה כמו 'הית'רו' בלונדון וחברות תעופה כמו 'איזיג'ט', מציעים לנוסעיהם שירות קיזוז פחמן המאפשר להם לשלם עבור נטיעה של עד 12 עצים בחודש. BP, תאגיד הנפט והגז, מנהל תוכנית הנקראת "טרגט ניוטרל" (Target Neutral) המאפשרת לצרכנים פרטיים ועסקיים לקזז את טביעת הרגל הפחמנית שלהם במגוון פרויקטים, חלקם כוללים הגנה על יערות הגשם בברזיל. לא משנה איזו תוכנית קיזוז זו, פליטות הפחמן של BP ממשיכות לעלות.
נטיעת עצים מהוללת ומקודמת כדרך קבע על ידי חברות מזהמות בכלל, וחברות דלקים פוסיליים בפרט. בזמן שהיערות הם אכן אחד מקווי ההגנה החשובים ביותר מפני השפעות משבר האקלים והגנה ושימור שלהם הם קריטיים, הם אינם מסוגלים להחליף הפחתת פליטות בפועל. לעץ צעיר שרק ניטע עשוי לקחת פרק זמן של עד 20 שנה, בטרם יצליח לספוח את כמות הפחמן שתכנית הקיזוז מבטיחה. נצטרך, אם כך, לנטוע ולהגן על כמות עצומה של עצים למשך עשורים, בכדי להצליח לקזז שבריר מסך הפליטות הגלובליות. בנוסף, עצים אלה אינם חסינים בפני בצורות, שריפות, מחלות, מזיקים ובירוא.
כאשר עצים וצמחים אחרים מתים, בין אם כתוצאה משריפה, כריתה או זקנה, רוב הפחמן האצור בגזע, בענפים ובעלים, משתחרר חזרה לאטמוספירה. משמעותם של שינויי האקלים היא שבצורות וטמפרטורות גבוהות יגבירו את הלחץ על יערות בעתיד, ויעלו את הסיכון למותם בטרם עת של עצים שנשתלו במסגרת תוכניות קיזוז פחמן. במצב כזה, עצים אלה יהפכו למקור של גזי חממה במקום אגן ספיחה. חברות הדלקים המאובנים אמנם אוהבות להתייחס לכדור הארץ כבעל פוטנציאל ספיחת פחמן בלתי מוגבלת אבל גישה זו אינה מעוגנת במדע – פליטות פחמן משריפת דלקים פוסיליים, נותרות באטמוספירה למאות ואלפי שנים וספיחת הפחמן במקורות אורגניים כמו גידולים חקלאיים, אדמות, אוקיינוסים ויערות היא דינמית, פעמים רבות זמנית ועשויה להשתחרר מחדש. מסיבה זו וסיבות נוספות, פחמן האצור בעצים או מערכות אקולוגיות אחרות, אינו זהה להשארת פחמן מאובנים באדמה מלכתחילה.
חלשים מול עשירים
תעשיות הפולטות גזי חממה ממוקמות באופן לא פרופורציונלי בקרבת קהילות עניות וקהילות בעלות שיוכים אתניים מסוימים, הנמצאות בחזית הזיהום. קיזוזי פחמן מאפשרים לתעשיות להמשיך בעסקיהן המזהמים תוך המשך הפגיעה ברווחתן ובריאותן של קהילות אלה והחרפת אי הצדק הסביבתי. שוק קיזוזי הפחמן הגלובלי ידרוש גישה לשטחי אדמות ויערות עצומים, רבים מהם כבר מאוכלסים על ידי קהילות ילידיות מקומיות. שטחים אלה קורצים ליזמי פרויקטים המפעילים לחץ וגורמים למתחים ומחלוקות בתוך הקהילות מה שמחליש את יכולת ההתנגדות שלהן אף יותר.
אולופמי או טאייוו (Olúfẹ́mi O. Táíwò), פרופ' לפילוסופיה חברתית-פוליטית, מגדיר קולוניאליזם אקלימי כ"שליטתן של מדינות עשירות על מדינות ואנשים חלשים יותר, על ידי יוזמות שנועדו להאט את הקצב של הקריסה האקלימית". זול יותר לרכוש נקודות קיזוז במדינות הדרום הגלובלי ומול כוחם הכמעט בלתי מוגבל של תאגידים, פרויקטים אלה באים לא אחת, על חשבון זכויותיהן וצרכיהן של קהילות מקומיות וילידיות.
דוגמה לכך אפשר למצוא בסיפורו של שבט סנגוור מיער אמבובוט בקניה. אנשי השבט הוכרחו לעזוב את אדמות אבותיהם באלימות ואלה נלקחו מהם כחלק מתוכנית ממשלתית להפחתת בירוא יערות של קניה. אנשי סנגוור צוו לעזוב ללא התייעצות עמם ומעולם לא הסכימו לגירוש מאדמתם – הפרה של החוק הקנייתי כמו גם החוק הבינלאומי. כפי שפעולות אקלימיות אינן אמורות לפגוע בעובדי התעשיות המזהמות, כך אסור שמהלכי קיזוז פחמן של הצפון הגלובלי, יבואו על חשבון בעלותן המאויימת גם כך, של קהילות ילידיות על אדמותיהן. צדק אקלימי הוא חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם משבר האקלים – כל תוכנית פעולה המתעלמת מחוסר הצדק ואי השיוויון המוטמעים במערכת הכלכלית הנוכחית, נידונה לכישלון. זה לא ירוק, זה גרינווש
קיזוזי פחמן הם בסופו של דבר, יחסי ציבור בלבד. תוכניות אלה מספקות סיפור טוב וכותרות יפות המאפשרים לחברות המזהמות בעולם להמשיך לחמוק מנקיטת פעולות אמיתיות להפחתת פליטות הפחמן שלהן. כך משתמשות חברות הדלקים הפוסיליים ביוזמות קיזוז פחמן כדי להחליק טוב יותר בגרונם של צרכנים עם מודעות אקולוגית גוברת, מבלי שיהיה בכך ממש. הנהלת הית'רו ו-BP רוצות שכולם יחשבו שביכולתן להמשיך לפעול כרגיל, מבלי שהעסקים שלהן גובים מחיר מהאקלים. אבל האמת הלא נוחה היא שהפחתת פליטות אמיתית משמעה שינוי האופן בו הן פועלות מהיסוד, ואת זה – אין דרך לעקוף. עלינו למנוע מפליטות גזי חממה לצאת אל האטמוספירה מלכתחילה ועל תעשיות הרסניות לאקלים, לשנות את העסקים שלהן, ומיד.
למרות מתק השפתיים התאגידי של חברות הדלקים המאובנים, חברות תעופה ותעשיות עם אינטנסיביות פחמנית גבוהה כמו תעשיית המזון מהחי והחקלאות, אסור לנו להתעלם מהמציאות – אין כל דרך בה נוכל לנטוע את דרכנו אל מחוץ למשבר. אם אנחנו רציניים לגבי הצלת כדור הארץ, יש תשובה אחת ויחידה לבעיה: חברות ותעשיות אלה צריכות לתעדף את האנשים והפלנטה על פני רווחים ולהשאיר את הדלקים הפוסיליים באדמה.
אני רוצה לעזור