"ברביהיימר" הוא כנראה אירוע הקולנוע המדובר של השנה. שתי בכורות של שני שוברי קופות הוליוודיים, מבית היוצר של שני במאי סרטי הפולחן: ברבי של גרטה גרוויג, קומדיית פנטזיה ורודה, ואופנהיימר של כריסטופר נולן, דרמה קודרת ופסיכדלית.
ההקבלה בין האווירה, הדמויות והנושאים המדוברים, הביאה לדיונים ערים בעיתונות וברשתות החברתיות, החל במימים מצחיקים ועד שאלות קיומיות. עבור קהילת גרינפיס, שני הסרטים הללו מהדהדים קמפיינים בעבר ובהווה נגד איומים קיומיים אמיתיים מאוד: בירוא היערות, זיהום הפלסטיק והשמדה גרעינית.
ברבי: סיפור אהבה ארוך עם בירוא היערות וזיהום פלסטיק
ברבי של גרוויג הוא סרט מצחיק ומאוד פמיניסטי. זה מצחיק ונוגע ללב לראות כיצד הכול משתבש ביקום המושלם הזה, כאשר הברבי הראשית, המגולמת על ידי השחקנית מרגו רובי, מתחילה לחשוב על המוות. משבר קיומי זה מביא את ברבי לצאת למסע גילוי ב'עולם האמיתי‘: לוס אנג'לס.
בעולם ה"אמיתי", ברבי היא בובת פלסטיק שיוצרה על ידי חברת Mattel לפני 60 שנה. החברה מסרה כי 58 מיליון בובות נמכרות בכל שנה, או כ-100 בובות בכל דקה, לאנשים ב-150 מדינות. בשעה ש"ברבי" של גרוויג עשויה לדאוג לתאריך התפוגה שלה, הרי שבמציאות היא כנראה תחייה לנצח, אי שם במטמנות ובערמות האשפה.
מעבר למטען האישי שלה (קידום דימוי גוף לא מציאותי בקרב נערות צעירות, שימור סטריאוטיפים סקסיסטיים ואנטי-פמיניסטיים והפצת מודל יופי מסוים, שמשאיר בשוליים אנשים בעלי צבע עור "אחר"), לבובת הברבי (המקורית) יש גם רומן ארוך עם פלסטיק — והיא נאלצה לסיים רומן אחר, רעיל מאוד, עם בירוא יערות, לאחר התערבות אינטנסיבית.
ביוני 2011, פעילי גרינפיס ארה"ב, לבושים כמו בובת "קן" טיפסו ותלו כרזת ענק על בניין מטה חברת Mattel ב'עולם האמיתי'. הכרזה הציגה את "קן" הכועס שולח מסר ברור לחברתו לשעבר: "ברבי, זה נגמר. אני לא יוצא עם בחורות שגורמות להרס היערות היערות".
תחקיר של גרינפיס בינלאומי חשף שיצרנית הצעצועים Mattel השתמשה באריזה שיוצרה מחומרים שסופקו על ידי חברת APP, שלקחה חלק בהרס יערות הגשם של אינדונזיה. בזמנו, Mattel הבטיחה להפסיק את השימוש בחומרים הקשורים עם בירוא היערות לייצור האריזות שלה. היה זה ניצחון מבטיח, צעד נוסף נגד תעשיית והנייר, הממשיכה לאיים על חלק מיערות הגשם הגדולים ביותר שעדיין קיימים בעולמנו.
ואז יש את ה-“פלסטיק” הלא כל כך "פנטסטי" שאף על פי שהוא מגיע באריזות קטנטנות, הוא עדיין מהווה נושא ענק כיום! על פי דו"ח תוכנית הסביבה של האו"ם לשנת 2014, תעשייתה צעצועים משתמשת בפועל ביותר פלסטיק במוצריה, בהסתמך על ההכנסות, מכל מגזר אחר. בשנה שעברה, כימתו חוקרים אמריקאים את העלות של כל בובת ברבי במונחי אקלים. כל בובת ברבי ששוקלת 182 גרם, מייצרת כ-660 גרם פליטות פחמן, כולל ייצור הפלסטיק, תהליך ייצור הבובה והשינוע.
זוהי תזכורת לכך שפלסטיק הוא רק דלק מאובנים בתחפושת (99% מן הפלסטיק נוצר מדלקי מאובנים, כמו גז ונפט שנוצרים מפצלי שמן) ולכך שהוא תורם לשינויי האקלים לאורך כל מחזור החיים שלו. זוהי אחת הסיבות שבגללן אנו בגרינפיס נאבקים למען אמנת פלסטיק עולמית שאפתנית שתצמצם את ייצור פלסטיק בתולי.
אופנהיימר: חלום הבלהות שמזכיר לנו את אימת הנשק הגרעיני
בשנות ה-20 של המאה העשרים, ג'יי רוברט אופנהיימר היה אחד מן הפיזיקאים המבטיחים שעזבו את אמריקה כדי ללמוד באירופה. במהירה הוא פיתח תשוקה למכניקה קוונטית וחלם ללא הרף על אותו עולם חדש: עולם של אטומים, של חומר ושל כוכבים מתים המתמוטטים אל תוך עצמם בתוך השקט שבחלל. אופנהיימר לא ידע שהוא יעזור בבניית פצצת האטום, ובכך יתרום למותם של מאות אלפי בני אדם. הוא עדיין לא הפך ל"מוות מחריב העולמות".
הנשק הגרעיני הוא כלי הנשק ההרסני, חסר האבחנה והמפלצתי ביותר שיוצר אי פעם. בינואר 2021, ציינו אבן דרך משמעותית: האמנה על איסור כלי נשק גרעיניים (PNW) היא היום חלק מן החוק הבינלאומי.
אמנה חדשה זו תקשה על מנהיגי העולם לתאר נשק גרעיני כמכשיר חוקי ומועיל להשגת ביטחון. האמנה מייצרת נורמה בינלאומית נגד נשק גרעיני, ואנו מקווים שזו תוביל לעולם חופשי מנשק גרעיני בעתיד. אך בעידן שינויי האקלים, האיום של חורף גרעיני רחוק מלהסתיים: ביוני 2023, המכון לחקר השלום הבינלאומי בשטוקהולם ( SIPRI ) פרסם את הערכתו השנתית לגבי מצב החימוש, פירוק הנשק והביטחון הבינלאומי, שמראה כי מחסני הנשק הגרעיני גדלים ברחבי העולם.
"נשק גרעיני, שפותח כדי לנצח במלחמות, מהווה איום של השמדה מוחלטת ( … ) שום חברה בת-קיימא אינה אפשרית עם כלי נשק אלה, הזמינים תדיר להרג ללא הבחנה". אלו הם דבריו של קאזומי מאטסואי, ראש עיריית הירושימה משנת 2011. רק ביטול הנשק הגרעיני לחלוטין יבטיח כי לא ייעשה בו שימוש אף פעם. אנרגיה גרעינית ונשק גרעיני הם שני צדדים של אותה המטבע. כדי להביא סוף לאיום הגרעיני באשר הוא, עלינו לפעול להיעלמותם ההדרגתית.
והם חיים באושר ובעושר….
אז מה עלינו לעשות אם אנו מעוניינים לחיות באושר ובעושר לעד? עת שאנו מתמודדים עם משברי האקלים, אי השוויון ואתגרי הבריאות, ברור שאין גישה אחת, אבל יש רק מניע אחד: תאוות בצע. עיצוב של עתיד שוויוני, בר-קיימא, שמעמיד את האנשים ואת כדור הארץ לפני תאוות הבצע של התאגידים והרווחים של האליטות, הוא הכרחי ואפשרי.
אנו מסוגלים לבנות עולם טוב יותר – וכולנו נדרשים למשימה.
הבלוג נכתב על ידי Mehdi Leman עורך תוכן מגרינפיס בינלאומי ותורגם על ידי גרינפיס ישראל