מחקר חדש של גרינפיס בינלאומי חושף כיצד שריפת יערות לטובת חקלאות תעשייתית הופכת את האוויר באמזונס לרעיל. הממצאים הם אזהרה ברורה לכך שמשבר האמזונס אינו נוגע רק לפגיעה בטבע – מדובר באוויר שמיליוני אנשים נושמים, ובבריאות כדור הארץ.
כשהשמש זורחת מעל פורטו וליו, על שפת האמזונס הברזילאי, היא לא חודרת מבעד לערפל. במשך חודשים בכל שנה, האוויר מתמלא בעשן השריפות שהוצתו במכוון כדי לפנות שטחים לגידול בקר ומרעה. על פי הדוח, מה שהיה פעם המערכת האקולוגית הירוקה ביותר בעולם הפך לאזור הסובל לעיתים קרובות מזיהום אוויר חמור, עם רמות גבוהות יותר של חלקיקים רעילים מאשר בבייג'ינג, בסאו פאולו או בסנטיאגו.
עיקרי הממצאים
החוקרים עקבו אחר איכות האוויר בשתי ערים – פורטו וליו (Porto Velho) ולבראה (Lábrea), תוך שילוב נתוני לוויין ונתונים מהקרקע, וגילו ממצאים מדאיגים:
- במהלך עונת השריפות שוברת השיאים של 2024, רמות החלקיקים הנשימים העדינים (PM2.5) חרגו מהסף העליון שקובע ארגון הבריאות העולמי ביותר מפי 20.
- אפילו בשנת 2025, שנה עם הרבה פחות שריפות, זיהום האוויר עדיין היה גבוה ביותר מפי שישה מרמת הזיהום המקסימלית המומלצת.
- בין השנים 2019–2024, ממוצע הזיהום השנתי בפורטו וליו היה גבוה יותר מאשר בכמה מהערים הגדולות בעולם, בעיקר עקב עליות חדות ברמות PM2.5 במהלך עונת השריפות.
- כ-75% מהאזורים שנשרפו סביב פורטו וליו בשנת 2024 משמשים כמרעה לגידול בקר, דבר המראה שרוב השריפות קשורות לחקלאות מתועשת ולתעשיית המזון מן החי.
- יותר ממחצית מהשטח שנשרף בשנת 2024 באזור האמזונס נמצא ברדיוס של 360 ק"מ ממתקניה של חברת הבשר הגדולה ביותר בברזיל, JBS. לחברות בשר כמו JBS אין מנגנוני פיקוח על שריפות יער מכוונות בשרשראות האספקה שלהן – מה שמעלה את החשד כי לחברות אלו יש קשרי אספקה עקיפים או ישירים, כולל באמצעות קיום קשרים עסקיים, עם חוות באזורים שנשרפו.
זה לא אסון טבע. זה מודל עסקי שמבוסס על הרס וסבל.
נושמים את המשבר
השריפות באמזונס אינן טבעיות אלא תוצאה של הצתות מכוונות שמטרתן לפנות שטחים למרעה לבקר. ומאחורי הסטטיסטיקה עומדים סיפורים אנושיים. הִילדה ברבדה מטריטוריית הילידים קריטיאנה ליד פורטו וליו, מתארת כיצד הקהילה שלה חיה עם העשן:
"במהלך העונה היבשה, האוויר הופך סמיך מעשן. אפילו כשהאש רחוקה, אנחנו מרגישים אותה. כאבי גרון, שיעול מתמיד ועיניים מגורות. זה משפיע על כולם".
עבור אנשים כמו הִילדה, העשן אינו רק מטרד עונתי. זהו מצב חירום בריאותי. חשיפה לרמות גבוהות של PM2.5 גורמת לזיהומים בדרכי הנשימה, מחלות לב ואסטמה, במיוחד בקרב ילדים וקשישים. האוויר עצמו הפך לגורם משבר.
| הפרכת מיתוסים: ✘ שריפות באזור האמזונס מתרחשות באופן טבעי ומועילות למערכת האקולוגית. ✔ שריפות באזור האמזונס נגרמות על ידי פעילות אנושית והן הרסניות ביותר למערכת האקולוגית של יערות הגשם. ✘ שריפות באמזונס מתרחשות עקב כריתת עצים. ✔ שטחים נרחבים באזור האמזונס מוצתים במכוון כדי לפנות מקום לגידול בקר. |
ועידת האקלים ה־COP30 – נקודת מפנה
השנה, תתקיים ועידת האקלים בבלם, על שפת האמזונס. זו תיהיה פסגת האקלים הראשונה של האו"ם שתתקיים בתוך יער טרופי. זוהי הזדמנות נדירה להשמיע קול עבור האמזונס, לשים את נושא איכות האוויר במרכז המשא ומתן האקלימי העולמי ולדרוש מממשלות ותאגידים לפעול.
הצ'יף ז'ה בג'אגה, מטריטוריית הילידים קאיטיטו, אומר: "כאן באמזונס, אנו מתמודדים עם פלישה, שריפות וזיהום מצד חברות שמרוויחות בעוד שהאדמה שלנו בוערת. אלה שהורסים למען כסף חייבים להיות אחראים".
אז מה צריך לקרות עכשיו?
מנהיגי העולם צריכים להגביר את המאמצים:
- ה־COP30 צריך להציג תוכנית פעולה ליישום היעד של ה- UNFCCC לעצירת והיפוך כריתת יערות והידרדרות יערות בעולם עד 2030 – הגיע הזמן להפוך את ההתחייבויות לפעולה.
- על ממשלות לווסת בדחיפות את המגזרים החקלאיים והפיננסיים כדי להבטיח את התאמתם להסכם פריז, למסגרת המגוון הביולוגי הגלובלית וליעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם.
- על הממשלות להבטיח את המעבר למערכות מזון אקולוגיות וצודקות באמת: לשים סוף לכריתת יערות ולהפחית את הפליטות הקשורות לחקלאות, כולל פליטות מתאן.
- על מנהיגי העולם להבטיח מימון לפתרונות אמיתיים להגנה ולשיקום יערות על ידי מתן מימון נגיש ישירות לעמים ילידים ולקהילות מקומיות.
השמיים הרעילים של האמזונס אינם גזירת גורל בלתי נמנעת, הם תוצר של בחירות פוליטיות ושל תאוות בצע כלכלית. בעוד מנהיגי העולם מתכוננים ל-COP30, זה הזמן לפעול.
