
סיפור כיסוי – ההטעייה מאחורי מיחזור טקסטיל בישראל
תחקיר עומק של גרינפיס ישראל, חושף כי גם ישראל לוקחת חלק ברשת הסחר העולמי בבגדים משומשים, מערך בינלאומי בעזרתו הפכה תעשיית האופנה את מדינות אפריקה – לפח הזבל אליו מתנקזת מרבית פסולת הטקסטיל העולמית.
כך מזהמת פסולת הטקסטיל הישראלית את הסביבה, גם בישראל וגם בעולם, ללא כל פיקוח או רגולציה.
תחקיר מיוחד
בתחילת שנת 2024, יצאנו בגרינפיס ישראל לתחקיר שטח עצמאי שמטרתו להבין מה באמת קורה עם הבגדים שהישראלים מקפידים להניח במיכלי מיחזור הטקסטיל ברחבי הארץ. במסגרת התחקיר אספנו 24 פריטי לבוש, כולם במצב טוב וראויים ללבישה ואף למכירה בחנויות יד-שניה. לבגדים אלו תפרנו במקום מוסתר את ה'אייר-תאג', תגיות GPS המאפשרות לנו לעקוב בזמן אמת אחר מיקומם של פריטי הלבוש, בהסתמך על קליטה סלולרית מהמכשירים הסלולריים שנמצאים בקרבתם.
פריטי הלבוש הועברו למתנדבי ומתנדבות גרינפיס ישראל בכל הארץ, מצפת בצפון ועד באר שבע בדרום. המתנדבים השליכו את הבגדים במיכלי איסוף הבגדים המפוזרים בערים וברשויות, כאשר 20 פריטים הוכנסו למיכלי איסוף של חברת ״רוזניר וארבעה פריטים הוכנסו למיכלים של חברת ״אינפיניה״.



מסע מסביב לעולם
במשך כ-10 חודשים ניהלנו מעקב ורישום אחר תנועתם של הבגדים ותיעדנו את מסעם ואת גורלם הסופי. תוצאות התחקיר מראות כי ישראל אינה שונה ממדינות מערביות רבות ברחבי העולם, בהן חברות דוגמת ״רוזניר״ ו״אינפיניה״, מהוות חלק משרשרת בינלאומית בה בגדים משומשים במצב טוב אינם נמכרים שוב בשוק המקומי ואינם באמת מתמחזרים באופן בר-קיימא. במקום זאת, הם נשלחים אל עבר גורל לא נודע במדינות אפריקה ואסיה, ובמקרה שלנו, גם לחצר האחורית המקומית – כפרים ערביים ופלסטיניים.
מתוך 20 הפריטים במיכלי רוזניר, 11 הגיעו לאחר מסע מרובה תחנות של למעלה מ-10,000 ק״מ, לנמלים במדינות באפריקה, מרביתם בטוגו וגאנה, הנחשבת ליבואנית השנייה הגדולה בעולם של ביגוד יד-שנייה עם כ-15 מיליון פריטים המיובאים בכל שבוע. שלושה פריטים הגיעו לכפרים ערביים ופלסטיניים והשישה הנותרים, אבדו עקבותיהם, רובם לאחר שהגיעו לאזור התעשייה ברקן, שם קיימת חברה בשם ״רוזניר״ המוגדרת כחברה ל'מטליות בד וגלילי נייר״. במפעל החברה ככל הנראה ״שונמכו״ בגדים במצב טוב, מוחזרו למטליות חד-פעמיות והפכו הלכה למעשה לפסולת.


בגדים מכאן – זבל שם
בביקור שערכנו בתחנת האיסוף של חברת רוזניר באזור התעשייה ברקן, אליה הגיעו מרבית הבגדים כתחנת מיון ראשונה – ראינו מכולה מועמסת בבאלות של בגדים דחוסים. כפי שעולה בבירור מהמעקב אחר הבגדים, באלות אלה עוברות מסע ארוך ופעמים רבות יעדן הסופי הוא מדינות אפריקה. קוביות אלו מכונות בשווקים האפריקאים ״מיטומבה״, ״חבילה״ בסוואהילי. המונח משמש גם לתיאור הבגדים שמגיעים ארוזים בחבילות אלו.
כ-40% מהבגדים בחבילות אלה נמצאים כלא ראויים, אם בעקבות השילוח הארוך או בגלל איכותם הירודה מלכתחילה. מדובר במיליוני פריטים כל שבוע, הממשיכים להתגלגל במדינה בה אין תשתיות מתאימות למיחזור או טיפול בפסולת טקסטיל. מרבית הבגדים מוצאים את דרכם לשטחים הפתוחים, למטמנות, לנחלים ולמשרפות, מזהמים בדרכם את האוויר, האדמה והמים בכימיקלים ופוגעים בסביבה, בתיירות ובבריאות האזרחים.
כך ממשיכה תעשיית האופנה לעשות כסף תוך רמיסת הסביבה, והפיכת מדינות הדרום הגלובלי לאתר ההטמנה של תעשיית האופנה המהירה.
בעיית פסולת הטקסטיל העולמית והישראלית, מלמדת אותנו פעם נוספת על החשיבות של הדגשת הקשר הישיר בין קפיטליזם וצרכנות יתר, זיהום הסביבה לבין משבר האקלים וניצול מדינות ואוכלוסיות מוחלשות. ערימות הבגדים המרקיבות ברחבי גאנה ודומותיה, הוא המקום בו חברות ענק בינלאומיות מנצלות מדינות מהדרום הגלובלי, על משאבי הטבע שלהן והאוכלוסייה המקומית, על מנת למקסם את הרווחים שלהן.
אשליית מיחזור הבגדים היא למעשה מערך עולמי שלם הפועל בצורה מלאה גם בישראל, אשר נועד לאפשר לנו להמשיך לצרוך בגדים חדשים ללא הבחנה. הפתרון לבעיית הטקסטיל לא נעוץ בשיפור מערך המיחזור, אלא בשינוי יסודי של האופן בו אנו חושבים על אופנה – על כמויות הייצור הראשוני, על החומרים בהם אנו משתמשים, על העיצוב והאיכות של הבגדים ועל חזרה למודלים מקיימים בהם אנו צורכים הרבה פחות בגדים חדשים. מנגד, על הבגדים המיוצרים להיות איכותיים, עמידים לאורך זמן, ברי תיקון וניתנים לשימוש חוזר.
התעשייה, כדרכם של תאגידים, לא תשתנה מתוך רצון טוב. לכן החלטנו בגרינפיס להוריד את הכפפות ולקדם, לראשונה בישראל, חקיקה שתקדם אופנה מקיימת ומעגלית – חוק אחריות יצרן מורחבת לבגדים – כפי שמקודם כעת בגרסאות שונות במספר מדינות ברחבי העולם. החוק יטיל על יצרניות ויבואני הבגדים את האחריות לבגדים איכותיים וסביבתיים יותר, ירסן את צריכת היתר הפראית העומדת בבסיס משבר פסולת הטקסטיל ויפחית באופן משמעותי את הזיהום הנובע מתעשיית האופנה.


בואו להיאבק איתנו!
הנה עוד דברים שאפשר לעשות:
-
אופנההצטרפות לתמיכה קבועה למאבק באופנה המהירה!
עיצרו את האופנה הרעילה: המחיר האמיתי של החולצה הזולה אנחנו לובשים לגופנו בגדים עשויים פלסטיק, ואחרי שימוש קצר – זורקים אותם למיחזורית, משם הם ברובם המכריע מגיעים לזהם את "החצר האחורית" באפריקה. הגיע הזמן שאנחנו נקבע את הגבול ונגרום למזהמים לשלם.אל תאשרו כניסה של פסולת רעילה לארון הבגדים שלכם! אופנה מהירע היא לא רע הכרחי. מחקר אחרון…
-
אופנהאחריות יצרן
תחקיר בלעדי של גרינפיס חושף מה קורה עם הבגדים שהשלכנו למכולות המיחזור. התחקיר חושף כיצד המשרד להגנת הסביבה נמנע לאורך שנים מלטפל בפסולת הטקסטיל בישראל, ומאפשר לחברות פרטיות לפעול בשמו ולהטעות את הציבור. התוצאה – פסולת הטקסטיל הישראלית ממשיכה לזהם את הסביבה, גם בישראל וגם בעולם, ללא כל פיקוח ורגולציה.
-

שאלות ותשובות בעקבות ביטול המע״מ על בגדי יד-2
מסמך שאלות ותשובות מלא בעקבות הודעת רשות המיסים הודיעה שתתקן את שיעורי המע"מ על בגדי יד-2.
-

לאן הולכים הבגדים שלי?
במשך כ-10 חודשים ניהלנו מעקב ורישום אחר תנועתם של בגדים שנזרקו למיכלי מיחזור ברחבי ישראל ותיעדנו את מסעם. לאן הם הגיעו ומה עלה בגורלם? קראו על כך בבלוג חדש
-

זיהום, ניצול, הטעייה וגרינווש – האמת על אופנה מהירה
לצד צונאמי של מבצעים על בגדים זולים, ושפע מסחרר של קולקציות מתחלפות באתרי האינטרנט של ענקיות האופנה – הולכת ומתבהרת התמונה המלאה של התעשייה. קראו על כך בבלוג חדש
-

איך אנחנו יכולים לקחת חלק בגל האופנה החברתית?
כאשר אנו שומעים על אופנה מקיימת אנחנו מדמיינים, במידה רבה של צדק, את התועלות הסביבתיות.
המאבקים שלנו
-

שאלות ותשובות בעקבות ביטול המע״מ על בגדי יד-2
מסמך שאלות ותשובות מלא בעקבות הודעת רשות המיסים הודיעה שתתקן את שיעורי המע"מ על בגדי יד-2.
-

סוף לאפליה: רשות המיסים ביטלה את המע״מ המלא על בגדי יד-2
רשות המיסים הודיעה כי קיבלה את תביעתה של אאוטסייד סוסייטי בהובלת גרינפיס ישראל לתקן את שיעורי המע"מ על בגדי יד-2 ולהשוותם למוצרים משומשים אחרים
-

לאן הולכים הבגדים שלי?
במשך כ-10 חודשים ניהלנו מעקב ורישום אחר תנועתם של בגדים שנזרקו למיכלי מיחזור ברחבי ישראל ותיעדנו את מסעם. לאן הם הגיעו ומה עלה בגורלם? קראו על כך בבלוג חדש


