סיפור כיסוי – ההטעייה מאחורי מיחזור טקסטיל בישראל

מסע מסביב לעולם

במשך כ-10 חודשים ניהלנו מעקב ורישום אחר תנועתם של הבגדים ותיעדנו את מסעם ואת גורלם הסופי. תוצאות התחקיר מראות כי ישראל אינה שונה ממדינות מערביות רבות ברחבי העולם, בהן חברות דוגמת ״רוזניר״ ו״אינפיניה״, מהוות חלק משרשרת בינלאומית בה בגדים משומשים במצב טוב אינם נמכרים שוב בשוק המקומי ואינם באמת מתמחזרים באופן בר-קיימא. במקום זאת, הם נשלחים אל עבר גורל לא נודע במדינות אפריקה ואסיה, ובמקרה שלנו, גם לחצר האחורית המקומית – כפרים ערביים ופלסטיניים.

מתוך 20 הפריטים במיכלי רוזניר, 11 הגיעו לאחר מסע מרובה תחנות של למעלה מ-10,000 ק״מ, לנמלים במדינות באפריקה, מרביתם בטוגו וגאנה, הנחשבת ליבואנית השנייה הגדולה בעולם של ביגוד יד-שנייה עם כ-15 מיליון פריטים המיובאים בכל שבוע. שלושה פריטים הגיעו לכפרים ערביים ופלסטיניים והשישה הנותרים, אבדו עקבותיהם, רובם לאחר שהגיעו לאזור התעשייה ברקן, שם קיימת חברה בשם ״רוזניר״ המוגדרת כחברה ל'מטליות בד וגלילי נייר״. במפעל החברה ככל הנראה ״שונמכו״ בגדים במצב טוב, מוחזרו למטליות חד-פעמיות והפכו הלכה למעשה לפסולת.

בעיית פסולת הטקסטיל העולמית והישראלית, מלמדת אותנו פעם נוספת על החשיבות של הדגשת הקשר הישיר בין קפיטליזם וצרכנות יתר, זיהום הסביבה לבין משבר האקלים וניצול מדינות ואוכלוסיות מוחלשות. ערימות הבגדים המרקיבות ברחבי גאנה ודומותיה, הוא המקום בו חברות ענק בינלאומיות מנצלות מדינות מהדרום הגלובלי, על משאבי הטבע שלהן והאוכלוסייה המקומית, על מנת למקסם את הרווחים שלהן.

אשליית מיחזור הבגדים היא למעשה מערך עולמי שלם הפועל בצורה מלאה גם בישראל, אשר נועד לאפשר לנו להמשיך לצרוך בגדים חדשים ללא הבחנה. הפתרון לבעיית הטקסטיל לא נעוץ בשיפור מערך המיחזור, אלא בשינוי יסודי של האופן בו אנו חושבים על אופנה – על כמויות הייצור הראשוני, על החומרים בהם אנו משתמשים, על העיצוב והאיכות של הבגדים ועל חזרה למודלים מקיימים בהם אנו צורכים הרבה פחות בגדים חדשים. מנגד, על הבגדים המיוצרים להיות איכותיים, עמידים לאורך זמן, ברי תיקון וניתנים לשימוש חוזר.

התעשייה, כדרכם של תאגידים, לא תשתנה מתוך רצון טוב. לכן החלטנו בגרינפיס להוריד את הכפפות ולקדם, לראשונה בישראל, חקיקה שתקדם אופנה מקיימת ומעגלית – חוק אחריות יצרן מורחבת לבגדים – כפי שמקודם כעת בגרסאות שונות במספר מדינות ברחבי העולם. החוק יטיל על יצרניות ויבואני הבגדים את האחריות לבגדים איכותיים וסביבתיים יותר, ירסן את צריכת היתר הפראית העומדת בבסיס משבר פסולת הטקסטיל ויפחית באופן משמעותי את הזיהום הנובע מתעשיית האופנה.

לקריאת הדוח המלא