לעמוד מול ההפיכה הסביבתית! 

נכתב על ידי מנהל גרינפיס ישראל / ד״ר יונתן אייקנבאום

בשבועות האחרונים, בצל ההפיכה המשטרית, קורמת עור וגידים הפיכה סביבתית, או במילים אחרות – ריסוק המשרד להגנת הסביבה והפיכת ישראל לגן עדן למזהמים ולגהינום לבריאות האדם ולטבע.

איך ההפיכה הסביבתית מתבצעת? באמצעות חוק ההסדרים אותו מקדם משרד האוצר כנלווה לתקציב המדינה, בו מופיעים שני סעיפים מרכזיים: הראשון מדיח את המשרד להגנת הסביבה מתפקידו כיועץ סביבתי לוועדות התכנון; השני מאפשר לחברת ״נגה – ניהול מערכת החשמל״ לעקוף את המגבלות שמטיל המשרד להגנת הסביבה באמצעות היתרי פליטה מכוח חוק אוויר נקי. 

ההפיכה הסביבתית מתבשלת זה זמן רב. המושכות בחוטים והמרוויחות הגדולה ממנה, הן התעשייה באופן כללי ותעשיית הדלקים בפרט. מה בדיוק הן מרוויחות מכך?

הדחת המשרד להגנת הסביבה מתפקיד היועץ לוועדות התכנון והעברתו ליועצים פרטיים, פותח את ארצנו לחיפושים והפקה של הדלקים המזהמים ביותר – גז, נפט המופק מפצלי שמן ועוד. עד היום המשרד להגנת הסביבה – כיועץ – היה זה שקובע את התנאים לתסקיר השפעה על הסביבה, לא אחת למורת רוחה של החברה שמקדמת את המיזם. שותפות רא"ם למשל, שמקדמת הפקה של נפט משריפה של פצלי שמן ופלסטיק במישור רותם ליד ים המלח, זעמה על דרישותיו של המשרד להגנת הסביבה למדוד השפעות אקלימיות, משמעות שינוע הנפט והשפעת המיזם על ריכוז דיוקסינים מזהמים. ללא ספק, בדרישותיו אלה, המשרד להגנת הסביבה עשה את עבודתו נאמנה ופעל בהתאם למדיניות מוצהרת של ממשלות ישראל לדורותיהן, בתחומים של אקלים, סביבה ובריאות הציבור.

איך ייראו דרישותיו של תסקיר אם היועץ הסביבתי שינסח אותן יהיה יועץ חיצוני המועסק באופן פרטי? פשוט מאוד: חלק מהיועצים הסביבתיים יפגינו מקצועיות חסרת פשרות, אחרים יהיו גמישים יותר. חברת רא"ם תבקש לא למדוד דיוקסינים או השפעת שינוע הנפט? יאללה, נזרום. מי שלא יזרום, יידע שבכך הוא מסתכן בתיוג שלילי בקרב החברות, כאחד שלא מיטיב עם התעשייה – כזה שלא כדאי לעבוד איתו. עובדי המשרד להגנת הסביבה לעומת זאת, לא צריכים למצוא חן בעיניי אף אחד. 

הדחת המשרד להגנת הסביבה מוועדות התכנון, פותח את שערי הגיהנום ומאיים להפוך את ישראל לשדה גדול של גז, נפט ופעילות מזהמת. הרחקתם של אנשי המקצוע של אנשי המשרד, משלימה את תפקידה של מועצת הנפט – גוף מסתורי שפועל במסגרת משרד האנרגיה ונותן את הרישוניות לכל מיזם אפשרי להפקת דלקים, מזיק ככל שיהיה. הפקת נפט מפצלי שמן במישור רותם אבל גם באורון, קידוחי נפט בערבה אבל גם בעמק בית שאן ועוד ועוד. כל אלה עברו את ברכתה של מועצת הנפט אך לפחות היה אז שומר סף שמגן, מאזן, עוצר למקרה הצורך. המנגנון המפקח הזה איננו עוד.

הנושא השני שעומד על הפרק במסגרת חוק ההסדרים, הוא הפיכת היתרי הפליטה שמעניק המשרד להגנת הסביבה לתחנות כוח להמלצה בלבד. כלשון ההצעה, נגה, החברה לניהול מערכת החשמל, תוכל להורות לתחנת כוח "לפעול שלא בהתאם להיתר שניתן מכוח חוק אוויר נקי". מה זה אומר?

היום ישנן בישראל תחנות כוח מזהמות יותר ומזהמות פחות. תחנות פחמיות מזהמות מאוד, החל בפליטת גזי חממה וכלה בפליטת מזהמים מקומיים. הדבר תקף במיוחד ליחידות המיושנות 1-4 בחדרה שאינן מצוידות בסולקנים שמפחיתים את כמויות החלקיקים ותחמוצות החנקן והגופרית שמשתחררים לאוויר. גם תחנת הכוח הגזית ״אשכול״ באשדוד, היא אחת המזהמות ביותר בישראל. 

ניתן אם כך להבין שבין אם תחנות הכוח פועלות על פחם ובין שעל גז, בשני סוגי הדלקים ישנו שימוש נקי יותר ונקי פחות: תחנות פחמיות רכשו פחם רוסי עד שזו פלשה לאוקראינה, ומאז רוכשת ישראל פחם עתיר גופרית מקולומביה, מה שמכפיל את כמות תחמוצות הגופרית המזהמות שנפלטות לאוויר; תחנות כח על גז פועלות בגיבוי סולר (במקרה ותהיה הפסקה באספקת הגז מאחד המאגרים) ויכולות לשרוף סולר בכמויות משתנות. 

עד היום, המשרד להגנת הסביבה – מכוח חוק אוויר נקי – הגביל את הגמישות בהפקת חשמל מטעמים של הגנה על בריאות הציבור, הסביבה והאקלים. איך זה עבד בפועל? בעת גל חום, קור או כל אירוע אחר שמביא לצריכה מוגברת של חשמל, נאלצות רוב תחנות הכוח לפעול בעוצמה גדולה והגמישות רבה, כדי לעמוד בביקושי השיא. לכן, אירוע של שיא צריכת חשמל הוא מטבע הדברים גם אירוע של שיא פליטת מזהמים.

בשאר המקרים, היתרי הפליטה שהמשרד להגנת הסביבה העניק עד כה מכוח חוק אוויר נקי, הגבילו את חברת המערכת בהפקת חשמל. כמה מנגנונים עומדים לרשות מנהל המערכת כדי לעמוד בדרישותיו של חוק אוויר נקי, הראשון שבהם הוא סדר ההעמסה. לפי עיקרון זה, הנהוג מזה כשבע שנים בערך, שורפים פחם ברמה המינימלית ההכרחית להפעלת התחנות הפחמיות, עוברים להפקה משמש ומגז, ורק מה שצריך להשלים משלימים בפחם. לפי עיקרון זה, אין אפשרות להעדיף פחם על גז (הפולט פחות מזהמים מקומיים), גם אם מבחינה כלכלית זה משתלם יותר. 

בראייה ארוכת טווח, מי שמנהל את מערך החשמל בישראל – משרד האנרגיה וחברת המערכת – יכולים לעשות הרבה כדי לעמוד בהוראות חוק אוויר נקי: להורות על התקנת מערכות להפחתת זיהום אוויר, לפתח יותר אנרגיות מתחדשות ולקדם התייעלות אנרגטית, החל מניהול הביקוש ועד לבנייה ירוקה. כשהיתרי הפליטה יהפכו להמלצה בלבד, חברות הדלקים ובעלי תחנות הכוח יחגגו: ימכרו גז לחו"ל וישרפו פה פחם כאוות נפשם, לא יפחיתו את הזיהום בתחנות המזהמות ואף ישרפו יותר סולר בתחנות הגזיות.

הפיכת ישראל לגן עדן לחברות הדלקים וגיהנום עבור הציבור והטבע, הוא כאמור מהלך שמתבשל ארוכות. יש לתעשייה הפוגענית זרועות ביצוע במשרדי הממשלה שאורבים להזדמנות כזו כבר הרבה זמן: אגף התקציבים במשרד האוצר, משרד האנרגיה עם מועצת הנפט ואגפים במשרד ראש הממשלה. מדי שנה ההפיכה הסביבתית מרימה את ראשה, ומדי שנה מחאת החברה האזרחית והמשרד להגנת הסביבה מספיקים כדי לגרום לממשלה להתעשת. השנה, בצל ההפיכה המשטרית הרחבה יותר, ישנו כר פורה מתמיד למהלכים דורסניים, מה שמותיר את המשרד להגנת הסביבה בעמדה חלשה מאי פעם. מכיוון שההפיכה המשטרית מבקשת להחליש את הדמוקרטיה שלנו גם בתחום הסביבה, לא נותרה ברירה אלא לעמוד ולהתנגד באומץ אל מול שתי ההפיכות יחד.