לא עוד גז – מגינים על הים התיכון

כ-70% מהחשמל בישראל מיוצרים מגז טבעי, שם פסטורלי המסתיר מאחוריו אמת עגומה: הגז ה"טבעי" הוא לא אלטרנטיבה נקייה לפחם אלא מקור אנרגיה מלוכלך, מזהם ומסוכן לאקלים באותה מידה בדיוק – אם לא יותר.

הבלבול בקרב הציבור הוא תוצר של קמפיין גרינווש שיווקי רב שנים של חברות הדלקים, הנחושות להמשיך ולסכן את הטבע הישראלי ואת האקלים הגלובלי בעבור רווח, אבל אנחנו נחושים לא פחות: בעידן של משבר אקלים, אין מקום לקידוחי גז חדשים המסכנים את הים של כולנו. 

גז טבעי מכיל בין 85% ל-99% מתאן, גז חממה עוצמתי פי 84–86 מפחמן דו-חמצני. בעוד שריכוזו באטמוספירה נמוך בהרבה מזה של פחמן דו-חמצני, הרכבו הכימי של המתאן הופך אותו ליעיל במיוחד בכליאת חום. בשל כך, ריכוזי המתאן באטמוספירה, שהגיעו בשנים האחרונות לשיא של כל הזמנים, הם בעלי השפעה ניכרת על מידת ההתחממות הגלובלית ועל המהירות בה היא מתרחשת. על פי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים (IPCC),  תאגידי הדלקים אחראים על 35% מכלל פליטות המתאן האנושיות. 

בשל אופיו, גז טבעי נוטה לדלוף: דליפות מתאן מבארות גז, צינורות, מיכליות ואסדות אחסון של גז טבעי נוזלי (LNG) ומבתי זיקוק כה נפוצות ורחבות היקף, עד כי מדענים קבעו כי הן מהוות ״איום חמור על האנושות״. לכל אורך הדרך – החל מהקידוח, שאיבה, זיקוק, שינוע ושריפה – הפקת גז פולטת לא רק פחמן דו-חמצני אלא גם מתאן, והרבה ממנו. אם לוקחים בחשבון את דליפות המתאן, שברובן הגדול כלל אינן מנוטרות, מחקרים רבים קובעים כי גז טבעי עלול להיות גרוע לאקלים באותה המידה כמו פחם, ולעיתים אף גרוע ממנו.

צילום של שלט קטן שמזהיר מדליפת גז.
דליפת גז מבאר בקליפורניה גרמה לאלפים להתפנות מביתם
© David McNew / Greenpeace
צילום במצלמה תרמית של דליפת מתאן במפעל באוסטריה.
דליפת מתאן, אוסטריה
© Mitja Kobal / Greenpeace
צילום של בועות של דליפת מתאן, יוצאות מקרקעית הים.
דליפת גז מבאר נטושה בים הצפוני
© Greenpeace

דווקא בשל העובדה שהמתאן הוא גז חממה אגרסיבי, אך בעל אורך חיים קצר יחסית בהשוואה לגזי חממה אחרים, גדלה חשיבותו לטווח הקצר. למעשה, צמצום פליטות המתאן הוא המנוף החזק ביותר שיש לנו על מנת להאט את שינויי האקלים ב-25 השנים הקרובות, כשהיתרונות לחברה, לכלכלה ולסביבה הם עצומים ועולים בהרבה בחשיבותם וערכם על המחיר הכרוך בהם. 

ביוני 23׳, הגיש גרינפיס ישראל תביעה ראשונה מסוגה נגד משרד האנרגיה, בשל ההחלטה לצאת לסבב חדש של חיפושי דלקים בים התיכון. מלבד הנזק האקולוגי, אסדות קידוח נוספות בים צפויות על פי הערכות להביא להגדלה דרמטית של פליטות גזי החממה של ישראל. 

שני פעילי גרינפיס מחזיקים שלט מחאה נגד קידוחי דלקים בים התיכון כשהם בתוך הים על רקע אסדת הגז לוויתן.
אסדת גז בים הצפוני עם אש ועשן שיוצאים מהלפיד.

איום חמור על הטבע הישראלי

מתקנים ותשתיות לקידוחי גז כגון רציפים, צינורות, מסופים ובתי זיקוק, הרסניים במיוחד עבור הטבע: בירוא יערות, שחרור חלקיקים רעילים לאוויר, זיהום קרקעות, שטחי ביצה או פגיעה בקרקעית הים, זיהום רעש מביצוע סקרים סייסמיים המסכן יונקים ימיים ועוד. ההשלכות הקשות הללו, מחמירות באופן ברור לא רק את משבר המגוון הביולוגי, אלא גם מתדלקות את משבר האקלים: הן פוגעות עוד יותר במערכות אקולוגיות הפגיעות גם כך, ומשבשות את מנגנוני ספיחת הפחמן הטבעיים של מערכות אלו המשמשות בלם להתחממות העולמית.

בנוסף, לקידוחי גז ימיים ישנם סיכונים מובנים שלא ניתן לשלוט בהם: תקלות אנוש, תקלות מכניות, אירועים ביטחוניים, רעידות אדמה, סופות ועוד. כל אלה יכולים לסכן את מתקני הקידוח ולהביא לאסונות סביבתיים חמורים בים, כולל פליטת חומרים מזהמים ומסוכנים למים, וגזי חממה לאטמוספירה. פתיחתו של הים התיכון לקידוחי גז נוספים, מגבירה באופן ברור את הסיכון המובנה בשימוש בגז טבעי, ומציבה איום חמור על המערכת האקולוגית הייחודית והרגישה של הים התיכון. 

ישראל חייבת לקבוע מדיניות אנרגיה אחראית – כזו שמבטיחה ביטחון, עצמאות אנרגטית, והגנה על הסביבה והציבור.

המאבקים שלנו

מה אנחנו עושים

בואו להיאבק איתנו!

עדכונים אחרונים