- עליית הטמפרטורות ביבשה ובאוקיינוסים גורמות לאירועי מזג אוויר קיצוניים וחמורים יותר. לנוכח ההחמרה במשבר האקלים, על הממשלות להאיץ את המאמצים להתמודדות איתו במסגרת COP31.
- חברות הנפט והגז ותעשיות שפוגעות בטבע ממשיכות להרוויח על חשבון הציבור, בזמן שיותר ויותר קהילות מתמודדות עם שיטפונות, שריפות וגלי חום.
- המתיחות בין מדינות חשפה עד כמה מסוכן להסתמך על דלקים מאובנים. התלות בנפט ובגז גם מובילה לעליית מחירים, תופעה שזכתה לכינוי ״פוסילפלציה״. ועידת COP31 מציעה הזדמנות מחודשת לקדם מעבר לעולם שאינו תלוי בדלקים מאובנים.
בשנה שבה נרשמו טמפרטורות גבוהות באופן חריג ברחבי העולם, על פני היבשה ובאוקיינוסים – דבר שהוביל לאירועי קיצון אקלימיים רבים – שיחות האקלים השנתיות של האו"ם יציבו שוב את הממשלות במרכז הבמה. החודש תתקיים בטורקיה ועידת האקלים השנתית של האו"ם, ה־COP31, שתציב בפני ממשלות העולם שאלה קריטית: איך הן יאיצו את המאמצים לפתרון משבר האקלים המחריף?
השאלה הזו טומנת בחובה אמת מצערת: במשך יותר מדי זמן, ממשלות רבות מדי כשלו במשימתן להאיץ את פעולות האקלים במהירות הנדרשת. כתוצאה מכך, חברות גז ונפט ותאגידים מחריבי טבע המשיכו להרוויח על חשבון הציבור, בזמן שקהילות התמודדו ביתר שאת עם "אסונות טבע" לכאורה, כמו שריפות ענק, בצורות, וגשמים קיצוניים.
הגיע הזמן לשנות כיוון! בשנה שבה המלחמה מול איראן, לצד מתחים גיאופוליטיים, חשפו את הסיכונים הטמונים בנפט ובגז – ואף הובילו ל"אינפלציית דלקים מאובנים" (fossilflation) – ועיידת האקלים הנוכחית מציעה תקווה מחודשת לשינוי. מטרתה היא להאיץ את המעבר מדלקים מאובנים – הגורם המשמעותי ביותר למשבר האקלים, ולעצור את הרס היערות.
להרבה מאוד אנשים ועידות האקלים נראות כמו אירוע מנותק מחיי היום, שאין בו כלום מעבר לנאומים פוליטיים ויחסי ציבור. אבל הוועידות האלה הן גם אחר מהכלים המרזיים העומדים לרשותנו להתמודדות משותפות עם משבר אקלים – המקום שבו ממשלות מקבלות החלטות קריטיות שמשפיעות על החיים של כולנו. בדיוק בגלל זה, דווקא ב־COP ממשלות חייבות להקשיב לקולנו ולנקוט פעולה למען כדור הארץ.
מה זה בכלל COP?
המונח COP מייצג את "ועידת הצדדים" (Conference of the Parties) – פסגת האקלים השנתית של האו"ם, המתקיימת במסגרת "אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינוי האקלים" (UNFCCC), הסכם בינלאומי שנחתם בשנת 1992. כיום, 198 צדדים חברים באמנה זו, ומדינות אלו מתכנסות מדי שניה במסגרת ועידות ה-COP כדי לנהל משא ומתן על דרכים להגבלת ההתחממות הגלובלית, הפחתת פליטות גזי חממה, ומתן תמיכה לקהילות שכבר נפגעו מהשפעות שינויי האקלים.
מה ועידות האקלים הצליחו להשיג?
במסגרת COP21 שנערך בפריז ב־2015, גובש "הסכם פריז". רגע מכונן, בו הסכימו ממשלות העולם להגביל את עליית הטמפרטורה לרמה הנמוכה במידה ניכרת מ־2 מעלות צלזיוס, ולחתור להגבלה של עלייה ב־1.5 מעלות צלזיוס בהשוואה לרמות שלפני העידן התעשייתי – גבול שמעבר לו הסיכונים האקלימיים מחריפים. ההסכם הזה הוא נקודת מפנה במאמצים לבלום את ההתחממות הגלובלית.
למעשה, הסכם פריז ניתב את העולם בכיוון חדש והאיץ את המעבר לאנרגיה נקייה. המדיניות של ממשלות בעקבות ההסכם הובילה לירידה של עליית הטמפרטורה הצפויה ממעט מתחת ל־4 מעלות צלזיוס – כפי שחזו בזמן אימוץ ההסכם, למעט מתחת ל־3 מעלות צלזיוס כיום. עם זאת, עדיין קיים פער עצום בין מה ששאף ההסכם להשיג לתוצאות בפועל – דוח פער הפליטות של UNEP לשנת 2026 קבע כי אנו עלולים להגיע להתחממות כדור הארץ של עד 2.8 מעלות צלזיוס במאה זו אם ממשלות ימשיכו באותה מדיניות ולא יאיצו את פעולותיהן.
מפנה נוסף הגיע ב־COP28, שנערך בדובאי ב־2023, כשהתקבלה לראשונה החלטה רשמית לגמול את העולם מדלקים מאובנים. באותה ועידה, ממשלות גם התחייבו לעצור את הרס היערות עד 2030. זה היה רגע היסטורי, אך כבר באותה עת, הזהיר גרינפיס כי "על המנהיגים להתחייב כעת להפסקה מלאה, מהירה, הוגנת ומתוקצבת של השימוש בדלקים מאובנים".
כעת, התנופה לקראת מעבר צודק והיפרדות מדלקים מאובנים הולכת ומתגברת. בשנה שעברה, בוועידת COP30 בבלם שבברזיל יותר מ־80 צדדים הביעו תמיכה במתווה מוצע לסיום השימוש בדלקים מאובנים. למרבה הצער, מתווה זה לא נכלל בסיכום הסופי של ועידת COP30; עם זאת, הוא הבהיר כי בעוד שמדינות מסוימות עדיין נאחזות בנפט ובגז, מדינות רבות אחרות נכונות לתכנן עתיד ללא דלקים מאובנים ולפעול ליישומו. האתגר הבא הוא להפוך את הכוונה הזו למעשים.
COP31: הדחיפות לפעולה לנוכח חריגה צפויה מרף ה-1.5 מעלות צלזיוס
לפי דו"ח מדאיג במיוחד שפרסמה תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) בחודש ספטמבר, אנו צפויים לחצות את רף ה-1.5°C כבר בשנים הקרובות. הארגון קרא לממשלות לפעול לצמצום היקפה ומשכה של חריגה זו, ולהאיץ את הפעולה למען האקלים במטרה לסייע בהורדת הטמפרטורות בטווח הארוך.
עם זאת, גם בתרחיש האופטימי ביותר, מציינת תוכנית הסביבה של האו"ם כי הטמפרטורות צפויות לעלות ב־1.8 מעלות לפני שירדו שוב. בעקבות כך, גרינפיס דורש מהממשלות להגיב בדחיפות: לבצע מעבר מהיר מדלקי מאובנים ולשים סוף להרס היערות, וזאת כדי למזער את האיום.
מה על סדר היום של COP31?
המתכונת של הוועידה השנה היא ייחודית, שכן היא מתקיימת באירוח משותף של טורקיה ואוסטרליה. זוהי ועידת האקלים הראשונה של האו"ם שבה סמכויות הנשיאות מתחלקות בין שתי מדינות. אוסטרליה תעמוד בראש המשא ומתן – תפקיד שעליה למלא כעת בהצלחה, לאחר שהתחייבה לבצעו מתוך שותפות משמעותית עם מדינות האוקיינוס השקט.
מפגש ההכנה לוועידת האקלים נערך השנה בנאדי שבאיי פיג'י בחודש אוקטובר, במסגרת נשיאות משותפת של אוסטרליה ומדינות האוקיינוס השקט. במעמד זה הוצגו כמה מהציפיות המרכזיות של מדינות האוקיינוס השקט לקראת COP31: שמירה על היתכנות הגבלת ההתחממות ל־1.5 מעלות צלזיוס, הנגשת מימון אקלימי לקהילות הניצבות בחזית משבר האקלים, והצבת האוקיינוס בלב סדר היום האקלימי.
תפקיד הנשיאות המשותפת כבר הוביל את טורקיה להציע התחייבות עולמית לקידום החשמול, במטרה להגדיל את חלקו של החשמל בצריכת האנרגיה הסופית בעולם ל-35% עד 2035. אוסטרליה תומכת גם היא ביעד, במטרה להפוך את COP31 לוועידת חשמול עולמית.
גרינפיס מברכים על היעד, אך חשוב שלא נאפשר לו להסיט את תשומת הלב מהבעיה המרכזית: הצורך להפסיק את הפקת הדלקים המאובנים ואת הרחבת התעשייה שמבוססת עליהם. מעבר לחשמל לבדו לא יפתור את משבר האקלים.
מה ממשלות חייבות לעשות בנוגע לדלקים פוסיליים ב־COP31?
בוועידה קרובה ממשללות העולם חייבות לתרגם את ההתחייבות מ־COP28 למעבר מדלקים מאובנים לתוכנית מעשית. בעקבות הסכנות שהתלות בדלקים מאובנים חשפה השנה, ועל רקע ההשלכות של המלחמה באיראן, על COP31 לאותת על מחויבות נחרצת לדרך חדשה. דרך זו צריכה להיות מושתתת על חשמול המבוסס על אנרגיות מתחדשות ועל צמצום ההשקעות בדלקים מאובנים – כחלק ממעבר צודק, מהיר, ומתוקצב כראוי.
הדבר העיקרי שממשלות צריכות לעשות הוא לאשר מחדש את יעדי האנרגיה שהוסכמו ב-COP28, ולהאיץ את המאמצים להשגתם: שילוש האנרגיה המתחדשת והכפלת יעילות האנרגיה עד 2030.
גרינפיס קורא גם להפיכת יעד החשמול "35 על 35"למסלול אמין להחלפת דלקים מאובנים בייצור חשמל. ייצור אנרגיה מתחדשת צריך לגדול ללפחות 75% עד 2035 כחלק מהפחתה הדרגתית של השימוש בדלקים מאובנים, ובגיבוי תמיכה, מימון, טכנולוגיה ובניית יכולות המותאמות לצרכים הסקטוריאליים והתשתיתיים של מדינות הדרום הגלובלי.
נוסף על כך אנו קוראים לממשלות להציג תוכניות פעולה לאומיות ומתווים למעבר מדלקים מאובנים – תוך התבססות על ועידת סנטה מרתה ההיסטורית – כאשר המדינות המפותחות מובילות מהלך זה. כמו כן, אנו קוראים להקמת מנגנון למעבר צודק שנועד לתאם מאמצים גלובליים מפוזרים ולהאיץ את המימון הבינלאומי ואת התמיכה בבניית יכולות למען מעבר צודק.
מה ממשלות חייבות לעשות למען היערות ב-COP31?
ב־COP31, גרינפיס קורא לממשלות ליצור מסגרת פעולה ופיקוח שתאפשר לעמוד ביעדים שנקבעו לשנת 2030 בתחום היערות והמגוון הביולוגי.
יערות נמצאים במרכזם של שלושה משברים סביבתיים: משבר האקלים, אובדן המגוון הביולוגי והפגיעה בקרקע. אבל כיום, האחריות על שמירה על היערות מפוזרת בין גופים והסכמים בינלאומיים רבים, שאינם פועלים מספיק בתיאום. הפיצול הזה מקשה על פעולה משותפת ומעמיד את עתיד היערות בסיכון.
לעמדת גרינפיס, אחת הבעיות היא שהמסגרות וההסכמים הקיימים לא מייחסים מספיק חשיבות להידרדרות במצבם של היערות. הם מתמקדים בעיקר בכריתת יערות, אבל לא מתייחסים מספיק לנזקים שנגרמים מפעולות כמו כריתת עצים, פעילות של תעשיות שמנצלות משאבי טבע ושרשראות אספקה של סחורות ברחבי העולם.
יש להאיץ את הפעולות להשגת יעדי היערות והמגוון הביולוגי לשנת 2030, שנקבעו בעבר במסגרת אמנות שונות של האו״ם. לשם כך, נדרש תהליך תיאום משותף, שבו ייקחו חלק ממשלות, ארגונים ובעלי עניין שונים. התהליך צריך גם לשפר את הפיקוח והאחריות, ולצמצם את הפער בין הכספים שמוקצים למטרה לבין הפעולות שמתבצעות בפועל.
לאחר שהקהילה הבינלאומית לא הצליחה להגיע להחלטות משמעותיות מספיק בנושא היערות בוועידת COP30 שהתקיימה באמזונס, היוזמה הברזילאית ״מפת הדרכים ליערות 2030״ מציעה הזדמנות חשובה להפוך התחייבויות ויעדים מוסכמים לפעולות בשטח.
השאלה כיום היא כבר לא רק האם היערות יישארו עומדים, אלא האם הם יישארו בריאים וימשיכו לתפקד כמערכות אקולוגיות. לא ניתן להתמודד עם משבר האקלים ולהגביל את ההתחממות ל־1.5 מעלות ללא פעולה שתעצור את הרס היערות. בוועידת COP31, על הממשלות להקים מסגרת פעולה ופיקוח שתאפשר להשיג את יעדי היערות והמגוון הביולוגי.
מה ממשלות צריכות לעשות ב־COP31 בנושא מימון האקלים ואחריות המזהמים?
ב־COP31, חשוב שמדינות מפותחות יכריזו על התחייבויות שאפתניות למימון האקלים לשנים הקרובות, שיבטאו את חלקן ההוגן במימון היעד שנקבע בוועידת COP29: 300 מיליארד דולר.
שנת 2026 המחישה בצורה קשה עד כמה נזקי האקלים מחמירים. דווקא כשהמדינות והקהילות שנפגעות ממשבר האקלים זקוקות ליותר תמיכה – המדינות המפותחות והעשירות צמצמו את המימון הציבורי שלהן במקום להגדיל אותו. זה פוגע במיוחד במדינות הדרום הגלובלי ובמדינות הפגיעות ביותר למשבר האקלים.
לכן, חשוב שוועידת COP31 תסייע לצמצם את הפער בין המימון שהמדינות המפותחות מספקות לבין הסכומים שהן מחויבות להעביר במסגרת ההתחייבויות הבינלאומיות שלהן בתחום האקלים.
בוועידת COP29 שהתקיימה בבאקו, אזרבייג'ן, נקבע יעד חדש של 300 מיליארד דולר למימון אקלים. הכסף נועד לממן פעולות להפחתת פליטות, להסתגלות לשינויי האקלים ולהתמודדות עם נזקים ואובדן שנגרמים בעקבותיהם, במדינות הדרום הגלובלי שנפגעות באופן לא פרופורציונלי.
למרות שהסכום הזה רחוק מלענות על הצרכים של המדינות הפגיעות למשבר האקלים, חשוב שמדינות מפותחות יכריזו על התחייבויות שאפתניות למימון בשנים הקרובות, שיבטאו את חלקן ההוגן בהשגת היעד עד 2035.
יש גם דרכים ברורות לצמצם את הפער במימון, באמצעות מיסוי סביבתי הוגן ומדורג. למשל, אפשר לוודא שחברות נפט וגז עשירות ומזהמות, וגם העשירים ביותר, יישאו באחריות לנזקי האקלים שהם גורמים.
כשחברות הנפט והגז רושמות רווחי עתק, COP31 יכולה לקדם את הנושא ולעזור להביא להתקדמות, באמצעות תמיכה בעיקרון של מיסוי מדורג והוגן.
קולם של האנשים ב־COP31
לא כולנו יכולים להגיע לוועידות האקלים ולדרוש שינוי באופן אישי, אבל זה קריטי שנציגים של החברה האזרחית, עמים ילידיים, צעירים ופעילי סביבה יהיו נוכחים באולמות הוועידה. הנוכחות שלהם חיונית כדי לדרוש מהממשלות לקבל אחריות על ההחלטות שלהן, לחשוף גרינווש והצהרות סביבתיות מטעות, ולתת במה לקולות שלעיתים קרובות לא זוכים להישמע.
בזמן שלוביסטים של חברות הדלקים המאובנים הגדולות, כמו גם חברות מתעשיית הבשר והחלב, פועלים במסדרונות האו״ם ומנסים להשפיע על ההחלטות שיתקבלו בוועידות האקלים, גרינפיס מגיעה לוועידות כדי לאתגר את ההשפעה שלהם ולחשוף את פעילותם.
נציגי גרינפיס נמצאים שם גם כדי להמשיך להפעיל לחץ על פוליטיקאים, ולוודא שהם פועלים למען האינטרס הציבורי ולא למען רווחים של תאגידים. המטרה היא לקדם את השינויים הדחופים שהעולם זקוק להם.
ועידות האקלים רחוקות מלהיות מושלמות, אבל גם הן חלק מהמאבק לשמירה על יעד של הגבלת ההתחממות הגלובלית ל־1.5 מעלות. הגיע הזמן שהן יובילו לפעולות מהירות ומשמעותיות יותר.
