כיצד לקנות שוקולד מריר הפך למותרות בלתי מושגות?

למרות שאני ממש מתאמץ לקנות מזון מקומי ועונתי, יש לי חולשה שקשה לי לוותר עליה: שוקולד מריר. כמעט ואין יום שעובר מבלי שאזלול כמה קוביות של שוקולד מריר.

לאחרונה, עם זאת, ההרגל היומי שלי מרגיש פחות כמו שגרה פשוטה ויותר כמו פינוק יקר – ואני בטוח שאני לא היחיד שחווה זאת. אם אתם קונים את המזון שלכם במכולת או בסופרמרקט ולא מגדלים אותו בעצמכם, אתם כמעט בוודאות מרגישים את הלחץ של עליית המחירים.

ניתוח עדכני של יחידת המודיעין לאנרגיה ואקלים (ECIU) מדגיש כי בבריטניה, למשל, מחירי המזון בנובמבר 2026 עשויים להיות גבוהים ב-50% בהשוואה לשנת 2021. ברמה העולמית, התחזית קודרת באותה מידה. אוקספורד אקונומיקס מצפה כי מחירי המזון יעלו עד 11.8% בשנת 2026 ועוד 4.8% נוספים בשנת 2027.

לפני שמזון מגיע למדפי המכולות והסופר, מחירו נקבע בשווקי המסחר העולמיים. כאשר המחיר הסיטונאי מזנק עבור יבולים גולמיים כמו חיטה, סוכר, סויה ותירס, מחירים גבוהים יותר בקופה מובטחים להגיע בעקבות זאת. מחירי סחורות הדגנים עלו ב-17% בשנה אחת, בעוד מחירי סחורות הסוכר עלו בכמעט 15%. 

בנוסף לכך, בשווקים ריכוזיים, ובמיוחד בישראל – הריכוזיות הגבוהה של רשתות השיווק ורשתות הקמעונאות משמשת כמכפיל כוח שמקפיץ עוד יותר את מחירי המזון לצרכן הסופי. מחקר עדכני מאוניברסיטת תל אביב מראה כי סל המזון בישראל התייקר בכ-20% בארבע השנים האחרונות – קצב מהיר פי חמישה בהשוואה לתקופה שקדמה לה. החוקרים טוענים כי חברות המזון ורשתות השיווק מנצלות את היעדר תשומת הלב הממשלתית והציבורית כדי להמשיך ולהעלות מחירים.

למה המזון הופך לכל כך יקר?

הנושא של יום המזון העולמי השנה מזכיר לנו כיצד "לחדש היום כדי להזין מחר", אך עלינו לחשוב גם כיצד להזין אנשים במזון בריא ונגיש כבר עכשיו. מערכת המזון המודרנית שלנו שבירה מאוד – היא נסמכת על שרשרת אספקה ארוכה ופגיעה שנשברת בקלות כשפוגעים בה זעזועים עולמיים.

לדחיפת המחירים הזו מעלה יש שלושה גורמים מרכזיים:

• תלות בדלקים מאובנים: חקלאות תעשייתית נסמכת בכבדות על נפט וגז להפעלת טרקטורים, ייצור אריזות פלסטיק וייצור דשנים כימיים. כאשר מחירי הנפט והגז עולים, עלות גידול המזון נוסקת לשחקים.
  
• אירועי מזג אוויר קיצוניים: שינויי האקלים ואירועי מזג אוויר קשים, כמו אל ניניו, מביאים עמם גלי חום שוברי שיאים, בצורות הרסניות והצפות פתאומיות. כשמזג אוויר רע הורס יבולים שלמים, המזון הופך לנדיר ויקר יותר.
  
• הפרעות גיאופוליטיות: מלחמות ומצורים במרכזי מסחר מרכזיים, כגון נתיבי שיט מרכזיים בים השחור או במצרי הורמוז, מעכבים יצוא קריטי של תבואה ושמן חמניות, ומצמצמים את ההיצע העולמי.
  

מי מפסיד הכי הרבה?

משק בית ממוצע מוציא כ-17% מהכנסתו על מזון, כאשר משקי בית בעשירונים הנמוכים מוציאים אף אחוז גבוה יותר. במדינות בעלות הכנסה נמוכה, נתון זה מגיע אף לבין 40% ל-60%. משמעות הדבר היא שאינפלציית המזון משפיעה על אנשים באופן שונה לחלוטין בהתאם למקום מגוריהם. עבור מיליוני משפחות ברחבי העולם, הדבר מתורגם ישירות לויתור על ארוחות ובמקרים קיצוניים לרעב חריף. עבור אחרים, המשמעות היא קניית מצרכים בסיסיים באמצעות כרטיסי אשראי, תוכניות "קנה עכשיו שלם מאוחר יותר" (BNPL), או משיכות יתר בבנק.

מי מרוויח מעליית מחירי המזון?

בעוד משפחות רגילות נאבקות להרשות לעצמן מצרכים בסיסיים, תאגידי ענק וסוחרים פיננסיים רושמים רווחי שיא. ענקיות הדלקים המאובנים, חברות הדשנים הכימיים ומונופולי המסחר במזון גורפים הכנסות היסטוריות על גבו של משבר זה. אצלנו בישראל, רשמה חברת כי"ל ICL בדוח Q2 2026 את הרווח התפעולי הטוב ביותר שלה מזה שלוש שנים – 266 מיליון דולר! העלייה ברווחיות נובעת ממחירי שוק עולמיים גבוהים, שנגרמה ברובה מסגירת מיצרי הורמוז בעקבות המלחמה באיראן, הממקסמת את הערך הכלכלי שהחברה מפיקה ממשאבי הטבע של הנגב וים המלח, בעוד שהציבור בישראל נושא בעלויות החיצוניות של זיהום, הרס טבע וסיכונים בריאותיים. במקביל, ספקולנטים פיננסיים מהמרים על המחירים העתידיים של יבולי מזון. ספקולציית שוק זו מנפחת את העלויות באופן מלאכותי, ומטיבה עם משקיעים עשירים בעוד אנשים מן השורה וחקלאים עובדי כפיים משלמים את המחיר.

איך פותרים את משבר המזון הזה?

אנחנו לא חייבים להשלים עם מערכת מזון מקולקלת ונוטה למשברים. פתרון עמיד וטבעי יותר כבר קיים: אגרו-אקולוגיה. זוהי גישה חקלאית העובדת בשיתוף פעולה עם הטבע במקום להסתמך על כימיקלים סינתטיים. במקום לשתול מאות דונמים של יבול יחיד – שעלול להיכחד על ידי סערה אחת – חקלאים אגרו-אקולוגיים מגדלים תערובת מגוונת של צמחים. אם חום קיצוני הורס יבול אחד, אחרים שורדים כדי לספק יבול. גישה זו מחליפה חקלאות תעשייתית בחוות קטנות יותר, שבהן כמות קטנה יותר של בעלי חיים ויבולים חיים יחד.

אנחנו לא חסרי אונים. אם נשמיע את הקול שלנו, נוכל לבנות מערכת מזון הוגנת ונגישה יותר:

1. דרשו פעולה ממשלתית: אנו יכולים ללחוץ על מנהיגים להפחית מיסים ולהציע סובסידיות על מזון מקומי, אורגני ומהצומח כדי להפוך אכילה בריאה לנגישה באופן מיידי. בטווח הארוך, מדיניות צריכה לסייע לחקלאים בתהליך המעבר לאגרו-אקולוגיה.
   
2. הצביעו ברגליים (ובארנק): עזור לשנות את השוק כבר היום על ידי קניית תוצרת מקומית ועונתית, קניות בשווקי איכרים ושילוב יותר ארוחות מהצומח בשגרה שלכם.

כאשר מיליונים מאיתנו פועלים יחד, ממשלות ותאגידים אינם יכולים להתעלם מהדרישה למזון נגיש ולכדור ארץ בריא. עם מדיניות המזון הנכונה, נוכל להרשות לעצמנו מזון בסיסי, ואפילו להמשיך ליהנות מהמאכלים האהובים עלינו מבלי לקרוע את הכיס.

מצילים את האמזונס

כ-20-17 אחוזים מיער האמזונס כבר נעלמו, ושטחים נוספים נפגעו ברמות משתנות. כמעט כל האזורים המבוראים, הפכו למרעי בקר. מדענים מזהירים שאם רק 8%-5 נוספים מהאמזונס יאבדו מכריתת יערות, היער כולו עשוי להגיע לנקודת מפנה – כלומר יער הגשם לא יוכל לייצר עוד מספיק גשם כדי לקיים את עצמו.

חתימה על העצומה